החלטה בתיק בש"פ 5781/12

14.          לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ), בתיק מ"ת 21080-09-11, מיום 23.7.2012, שבמסגרתה נדחתה בקשתו של העורר להקלה נוספת בתנאי שחרורו בערובה.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

15.          כתב אישום המתוקן בשנית, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד שישה נאשמים, כאשר העורר הוא הנאשם 3. בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי במועדים הרלבנטיים קשרו הנאשמים 1 ו- 2 קשר, במספר הזדמנויות, עם הנאשמים 4 ו- 5 לסחר בלתי חוקי בנשק ובסמים מסוכנים מחברון לסילוואן ולהיפך, באמצעות העורר, אשר העביר את הטובין באמצעות רכבו מסוג פולסוואגן. כתב האישום מגולל מסכת של ארבעה עשר אישומים, מהם חמישה מיוחסים לעורר, ולהלן תמציתם:

א.        האישום השני לכתב האישום - ביום 10.7.2011, קשרו הנאשמים 1 ו- 4 קשר לפיו ירכוש הנאשם 4 נשק מאדם בשם חאג' וימכור אותו לנאשם 1, ואילו הנאשם 1 ימכור לנאשם 4 סם מסוכן מסוג אקסטזי. על-פי תוכנית הקשר, אמור היה העורר להעביר את הנשק והסמים מהנאשם 1 לנאשם 4, ולהיפך. בשעות הערב של יום ה- 12.7.2011, קרא אליו הנאשם 1 את העורר והעביר לחזקתו חמישים כדורי אקסטזי, על מנת שזה יעבירם מסילוואן אל הנאשם 4 בחברון. העורר יצא מביתו של הנאשם 1 בסילוואן והעביר, באמצעות רכבו, את חמישים כדורי האקסטזי אל הנאשם 4 המתגורר בחברון, בסמוך לשעה 21:50. בעת שהעורר שהה אצל הנאשם 4, צילמו העורר והנאשם 4 את הנשק שהיה ברשותו של האחרון, באמצעות טלפונים סלולאריים, במטרה להציג בפני הנאשם 1 את סוג הנשק המדובר. בהמשך, דיווח העורר לנאשם 1 כי הוא בדרכו לסילוואן וכי קיבל את הכסף תמורת הסמים, וברצונו להראות לנאשם 1 תמונה של הנשק המצוי ברשות הנאשם 4. בימים שלאחר מכן, המשיכו הנאשמים 1 ו- 4 לשוחח בדבר הנשק, טיבו וסוגו.

           על יסוד עובדות האישום השני, יוחסה לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בקשר עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים).

ב.        האישום השלישי לכתב האישום - ביום 16.7.2011, קשר הנאשם 1 קשר עם הנאשמים 4 ו- 5 לפיו ירכוש מהם אקדח, ובתמורה ימכור להם אקדח "ברטה" וכן סמים מסוג חשיש. ביום 17.7.2011, בסילוואן, נתן הנאשם 1 לעורר את אקדח ה"ברטה" ואת הסמים, על מנת שזה יבצע את העסקה. בו ביום, נסע העורר מסילוואן לחברון, באמצעות רכבו, כאשר באמתחתו האקדח מסוג "ברטה" והסמים, והעבירם אל הנאשמים 4 ו- 5, המתגוררים בחברון. במקביל, קיבל העורר מידיהם אקדח אחר והעבירו אל הנאשם 1, בסילוואן.

           על יסוד הנטען באישום השלישי, יוחסו לעורר עבירות אלה: סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בקשר עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים; שתי עבירות של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ושתי עבירות של נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

ג.        האישום הרביעי לכתב האישום - ביום 19.7.2011, קשר הנאשם 1 קשר עם אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, לפיו ימכור לו הנאשם 1 סם מסוכן מסוג אקסטזי. עוד באותו יום, בסביבות השעה 23:00, נשלח העורר על-מנת לבצע את העסקה, והעביר לאדם האחר חמישים כדורי אקסטזי, ובתמורה קיבל 400$ ו- 300 ש"ח במזומן.

           על יסוד הנטען באישום הרביעי, יוחסה לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בקשר עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

ד.        האישום השביעי לכתב האישום - במועד שאינו ידוע במדויק ועובר ליום ה- 26.7.2011, קשרו הנאשמים 1 ו- 4 קשר, לפיו ימכור הנאשם 1 לנאשם 4 סם מסוכן מסוג חשיש. ביום 27.7.2011, סוכם בין הנאשמים 1 ו- 4 כי העורר יעביר את הסמים מהנאשם 1 לנאשם 4 וכי הנאשם 4 ישלם לעורר סך של מאתיים עד שלוש מאות ש"ח, בעבור הנסיעה. בו ביום, בין השעות 15:00-13:43, העביר הנאשם 1 את הסמים לעורר, אשר העבירם, באמצעות רכבו, לנאשם 4 בחברון.

           על יסוד עובדות האישום השביעי, הואשם העורר בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בקשר עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

ה.        האישום העשירי לכתב האישום - ביום 9.8.2011 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים 1 ו- 4 קשר, לפיו ירכוש הנאשם 1 נשק מהנאשם 4, תמורת סכום של כ- 20,000 ש"ח, וימכור אותו לנאשמים אחרים. על-פי תוכנית הקשר אמור היה העורר להעביר את הכסף מהנאשם 1 היושב בסילוואן, אל הנאשם 4 בחברון ולקבל בתמורה את הנשק, שיועבר לידי הנאשם 1 בסילוואן. ואכן, עוד באותו יום, בסביבות השעה 20:45, יצא העורר אל הנאשם 4 שבחברון, באמצעות רכבו, על מנת לממש את תוכנית הקשר. בסמוך לשעה 22:00, הנאשם 4 וחאג' הסליקו בתוך הרכב, מאחורי לוח השעונים, אקדח מסוג "סמית' אנד ווטסון", על מנת שהעורר יעבירו אל הנאשם 1 בסילוואן. העורר דיווח טלפונית לנאשם 1 על מצבו של האקדח, ולאחר מכן, נסע לכיוון סילוואן. כאשר הגיע העורר אל "מחסום המנהרות" שבפאתי ירושלים, נערכה בדיקה, ובחיפוש ברכב נמצא האקדח, וכן נמצא חשיש על הכיסא שליד הנהג. התברר כי האקדח נגנב מבעליו החוקי, במועד שאינו ידוע במדויק, לאחר חודש אפריל 1997.

           על יסוד עובדות האישום העשירי, יוחסו לעורר העבירות כדלקמן: סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; החזקת סם לשימוש עצמי, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים; והחזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

6.        עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור חמישה מן הנאשמים, וביניהם את העורר, עד לתום ההליכים בעניינם.

           בבקשה נטען כי מרביתן של העבירות המיוחסות לנאשמים בוצעו בצוותא חדא, בתחכום רב, בתדירות גבוהה ובמשך תקופה ארוכה. המשיבה טענה כי ברשותה ראיות, לכאורה, להוכחת אשמתם של הנאשמים, המבוססות על האזנות סתר, תפיסה בכף בשעת ביצוע חלקן של העבירות, מחקרי תקשורת, ועוד. כמו כן נטען, כי העבירות המיוחסות לנאשמים ונסיבות ביצוען, מקימות חשש סביר כי שחרורם יסכן את שלום הציבור ואת בטחונו, ולפיכך, קמה עילת מעצר נגדם, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עוד טענה המשיבה, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור הנאשמים יביא לשיבוש הליכי המשפט או להתחמקות מאימת הדין, ועל כן, קמה עילת מעצר נוספת נגדם, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. בנוסף, נטען, כי העבירות המיוחסות לנאשמים מקימות נגדם אף חזקת מסוכנות, על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(2)ו-(3) לחוק המעצרים.

           לאור האמור, טענה המשיבה, כי אין תחליף ראוי למעצרם של הנאשמים, ובכללם העורר, ולפיכך יש לעוצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

החלטות בית משפט קמא

16.          ביום 24.10.2011, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים. מהתסקיר עלה, כי העורר הינו בחור צעיר, ללא עבר פלילי, אשר טען כי עד למעורבותו בפרשה זו, הוא ניהל אורח חיים תקין ופירנס את משפחתו. שירות המבחן התרשם כי העורר הינו בעל אישיות חלשה ובלתי מגובשת, אשר לקח על עצמו תפקידים, שהוא מתקשה לעמוד בהם. להערכתו של שירות המבחן, קיים פער בין תיאור אורח חייו של העורר לבין האמור בכתב האישום החמור בו הוא מואשם, דבר המקשה על הערכת רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. עוד נאמר, כי למרות שניכר כי אביו של העורר ער לבעיותיו, ויוכל להציב גבולות להתנהגותו, יחד עם בני דודיו, הרי שקשה לבוא בהמלצה לשחרורו מהמעצר.